ארגון 'מן המיצר' מגיש מספר כללי מוגנות חשובים שיעזרו לנו לשמור על ילדנו
כללי המוגנות נכתבו עבור 'מן המיצר' באדיבות הפסיכותרפיסטית דינה קורול, (פסיכותרפיסטית M.A. ומייסדת גישת 'ארבעת הכלים' לפיתוח האינטליגנציה הרגשית בסביבה הבית.)
הכללים במסמך שלפניכם, בעניין הפוגעים נכתבו בלשון זכר, כדי למנוע סרבול. אך גם, מתוקף העובדה כי רוב הפוגעים הינם גברים/בנים. יחד עם זאת, חשוב לדעת שגם נשים/בנות עלולות לפגוע.
1. חשוב להימנע מהפחדה מיותרת של ילדיכם. הסבירו להם כי רוב האנשים טובים. יש מעט מאוד אנשים שעלולים כן "לפגוע בילדים", לכן אתם מלמדים אותם להיות ערניים, ולשמור על עצמם וגופם.
2. עליכם לדעת איפה ילדיכם נמצא בכל רגע. היו מודעים לסדר יומו של הילד, לעיסוקיו ולתחומי העניין שלו. הכירו את חבריו ובעיקר את המבוגרים אשר במחיצתם הוא שוהה.
3. הציבו לילד ככלל ברזל, את החיוב לבקש תמיד רשות, ממבוגר אחראי, לשנות תכניות. כלומר, ללכת למקום אחר מהמקום שסוכם או נאמר, או לעשות דבר שונה ממה שסוכם מראש.
4. שננו ולימדו את הילד בשלב כמה שיותר מוקדם את שם משפחתו, כתובתו ומספרי הטלפון בהם ניתן להשיג אתכם. ניתן גם לצייד את הילד בכרטיס בו יהיו רשומים הפרטים האלו.
5. כשהילד זקוק לעזרה במקום ציבורי (הולך לאיבוד, מבוהל, נפצע וכו'), לימדו אותו לפנות לאשה עם ילד/ילדים – היא בדרך כלל דמות בטוחה. הכלל הזה תקף למצבי חירום בהם הילד פונה לאדם זר על מנת לקבל עזרה (הדגישו בפני הילד כי הכלל האומר לא לדבר עם זרים, משתנה במצבי חירום או אז יש לדעת אל מי לפנות).
6. לימדו את הילד לסרב למתנות וטובות הנאה שונות ללא אישור ההורים, גם אם מדובר באדם מוכר. גם אם מדובר בממתק או מתנה ממש מפתה.
7. הקפידו להקשיב לילד ותנו תוקף לרגשותיו. קבלו את רגשותיו גם אם אתם לא מסכימים עם התנהגותו. לימדו את הילד לזהות ולסמוך על רגשותיו. ילד זקוק להתחבר לרגשותיו על מנת לזהות מצבים מסוכנים ולהגן על עצמו.
8. הקשיבו ברצינות לפחדים ולדאגות של ילדיכם – תמיד. העבירו לו מסר שהוא יכול לספר לכם כל דבר שקורה או מטריד אותו. על המסר לעבור אל הילד לא רק במילים, אלא גם (ובעיקר) על-ידי התגובות שלנו כלפי הילד: הקשבה, שיקוף ותיקוף רגשות והימנעות מביקורת – מסמנים לו שהוא יכול לסמוך עלינו ולשתף אותנו גם בארועים הכי קשים. לעומת זאת, הפגנת תגובה רגשית עוצמתית מצד ההורה (חרדה, כעס, חוסר אונים וכו) או ביטול רגשות כמשהו לא חשוב וחסר ערך, משדרים לילד חוסר קבלה ועלולים למנוע ממנו לפנות אלינו בשעת מצוקה.
9. היו ערניים למצבים בהם מבוגר או ילד גדול/נער משקיעים זמן ואנרגיה לא רגילים בקשר עם ילדכם.
10. היו ערניים למצבים בהם מבוגר או ילד גדול/נער יוצר קשר עם ילדיכם על-ידי קניית ממתקים ומתנות, נתינת כסף או סיפוק טובות הנאה אחרות.
11. אספו כמה שיותר מידע לגבי אנשים המבלים זמן עם ילדיכם. 12. דברו עם ילדיכם על מגע בטוח ומגע לא בטוח. הכלל – מגע בטוח לא יכול להיות סודי, הוא מאושר על-ידי הורים והוא בא מתוך רצון חופשי של שני השותפים. אם המגע אינו עומד בקריטריונים אלו, הוא אינו בטוח.
13. עודדו את ילדיכם לשתף אתכם כאשר מישהו, גם אם הוא קרוב משפחה או בעל סמכות, מתנהג באופן מדאיג או מעורר אצלו שאלות/חששות.
14. עודדו את ילדיכם להתנגד לכל פעילות שנראית לו לא מתאימה (הן פעילויות הכוללת מגע, והן פעילויות ללא מגע – חלק מהפגיעות אינן כוללות מגע). הדגישו את המצבים בהם הילד חייב לציית אפילו כשזה לא נח או לא מתאים, לדוגמא, הורה תופס ידו של ילד כשהוא רץ לכביש – זאת פעולה הקשורה לבטיחות ולא ניתנת לבחירה מצד הילד. מורה דורש שהילד ישב במקומו בכיתה, זאת דרישה המאושרת על-ידי ההורים ועל הילד לציית לה.
15. הסבירו לילד את ההבדל בין סוד להפתעה. אסור שמגע, מתנות או טובות הנאה יהפכו לסוד. מותר לעשות הפתעות כמו מסיבת הפתעה או הכנת ארוחת ערב, לדוגמא. סודות אינן ראויים לילדים, הפתעות כן.
מהם הסימנים העלולים להופיע אצל הילד שחשוב לשים לב להופעתם ולהתייחס אליהם בכובד ראש?
שינוי פתאומי או דרמטי בהתנהגות הילד בבית או במסגרות בהן הוא מבקר מחוץ לבית כגון גן, בית ספר, חוג, בית של חבר וכו'. הופעה של פחדים, סיוטי לילה, הרטבה ו/או התלכלכות אחרי תקופה של גמילה. סירוב ללכת למקומות מסוימים, חשש להישאר עם אנשים מסוימים. מתנות או כסף אשר הגיעו לילד בדרך לא ברורה ללא ידיעת והסכמת ההורים. הפגנת ידע לא מתאים לגיל ולחברה. שימוש בשפה לא מתאימה באופן בולט בהתחשב לנורמות הקיימות בסביבה בה הילד גדל. עיסוק בגוף באופן לא מקובל. משחק או התעניינות מוגברת בנושאים לא מתאימים. פציעה, גירוי, נפיחות, כאבים חשודים. פגיעה בילדים אחרים.
מה עליכם לעשות כשיש לכם סיבה לדאגה?
מצאו איש מקצוע מוסמך ונאמן והתייעצו איתו. שמרו על פרטיותו של הילד. אל תשתפו אנשים שאינם צריכים לדעת.
איך עליכם להגיב כשילד מספר לכם על אירוע שקרה לו?
חשוב מכול: שמרו על קור רוח, אל תיכנסו למצב של סערה רגשית מול הילד. הילד עלול להיבהל מתגובת ההורים. גם כך הילד נמצא במצב רגשי מורכב. הוא זקוק להורים יציבים המגיבים באופן שקול, ביישוב הדעת – ולא בהיסטריה. הקשיבו לילד בסבלנות עד הסוף. אל תפסיקו אותו באמצע, בוודאי לא באמירות של לחץ, בהלה או אי שביעות רצון. עזרו לו, במידת הצורך, בשאלות מכוונות ובשפת גוף מעודדת: "אז מה קרה אחר כך?", "ספר לי עוד" וכו'. הימנעו מהאשמה. הילד אינו אשם במה שקרה לו, גם אם התפתה ונכנס למצב או למקום מסוכן. התייחסו ברצינות לסיפור הילד והאמינו לו – בדרך כלל ילדים אינם ממציאים סיפורים שכאלה. שבחו את הילד על האומץ לספר. הגידו לילד שאינו אשם. הימנעו מאמירות כגון "למה הלכת לשם? אמרתי לך ש…" וכו'. אמרו לילד שתטפלו בנושא, ושתשתדלו להבטיח את ביטחונו ואת מוגנותו. הימנעו מאמירות חריפות ומאיומים לגבי הפוגע – הילד עלול להיבהל מהשלכות חמורות של חשיפת האירוע.
